נתחיל בשורה התחתונה: הטיול לאי טנריף הפתיע אותנו בגדול. לפני הטיסה לטנריף לא היו לנו יותר מידי ציפיות, ניסיון העבר לימד אותנו שעל מנת להגיע למקומות היפים באמת צריך לטוס רחוק ו/או לשלם הרבה כסף. טנריף לא תוכנן להיות טיול רציני שכזה אלא סתם חופשה קצרה (טסנו ל- 9 ימים) והסיבה שבחרנו בו כיעד היא שחיפשנו משהו קצת יותר מעניין מהיעדים הבנאליים באירופה. גילינו אי עם טבע עוצר נשימה, תרבות צבעונית ומגוון מרשים של נופים ואטרקציות. גם אנחנו לא האמנו שיש כזה מקום במרחק טיסה סביר מישראל ובעלות טיול דומה למערב אירופה. אז כן, רוצו להזמין טיסות לטנריף.
טנריף הוא אי ששייך לארכיפלג האיים הקנריים. קבוצת האיים היא אוטונומיה ספרדית (נכבשה ע"י הספרדים במאה ה- 15), היא נמצאת מול החופים של מרוקו ומהווה את "התחנה האחרונה" בנתיב המסחר מאירופה לדרום אמריקה. טנריף הוא האי הגדול והמתוייר ביותר מבין האיים הקנריים עם כמיליון תושבים מקומיים שחיים באי ומעל 5 מיליון תיירים שמגיעים אליו בכל שנה.
אל תפסידו את הצד הצפוני
מזג האוויר בטנריף הוא אידיאלי מהרבה בחינות ומאפשר לטייל באי בכל חודשי השנה (הטמפרטורה נעה בין 20-28 מעלות בהתאם לאזור באי והבדלי הטמפ' בין החורף לקיץ מתבטאים בכ- 6 מעלות בלבד). עם זאת, האקלים באי הוא קיצוני ומשתנה במהירות כשעוברים ממקום למקום (לוקח פחות מ- 3 שעות להקיף את כל האי עם רכב). אל האי מגיעות מצפון רוחות שמביאות איתן משקעים והופכות את הצד הצפוני של טנריף לאזור עם מזג אוויר טרופי. במרכז האי ניצב בגאון הר הגעש אל טיידה (שמתנשא לגובה של 3,718 מטרים), חוסם את הרוחות שמגיעות מצפון והופך את כל הצד הדרומי של האי למדבר.
בין מיאמי, הוואי וגואטמלה
הרוב המוחלט של התיירים אשר מגיעים אל טנריף ישן בצד הדרומי של האי - שם נבנו עיירות נופש (כמו לוס כריסטיאנוס ופלאיה דה לאס אמריקס) ומלונות פאר המזכירים את החופים של מיאמי. אם תבחרו ללון באחת מהעיירות הללו תיהנו אולי מחופים שלווים, אוכל טוב וחיי לילה עשירים, אבל לא תרגישו שונה מהרבה מקומות אחרים בעולם. אם גם תוותרו על שכירת רכב, כנראה שלא תכירו את הצדדים המעניינים באמת שיש לטנריף להציע, תישארו באזור המלון ומקסימום תעשו כמה מהאטרקציות המאוד מתויירות שיש לאי להציע.
אם תבחרו לעומת זאת ללון ולטייל בצד הצפוני של האי, תגלו מקום אחר לחלוטין. הצוקים על קו החוף מזכירים את הנופים של הוואי ושל איים רחוקים בפסיפיק. עיר הבירה הישנה (לה לגונה) הזכירה לנו ערים אותנטיות וצבעוניות בגואטמלה ומקסיקו ואילו הכפרים והעיירות הקטנות שחבויים בין ההרים הרגישו כמו מקומות נידחים במזרח הרחוק. באופן מפתיע, מסתבר כי גם החופים היפים ביותר על האי נמצאים בצד הצפוני ולא בחלק הדרומי המלא בתיירים. בכדי לחוות את טנריף בצורה אותנטית כדאי להתרחק ממוקדי התיירות המרכזיים, לישון בעיירות הקטנות יותר והכי חשוב - לטייל עם רכב.
עננים, פרחים ובננות
אם תשאלו אותי מהם המאפיינים הבולטים ביותר של טנריף, אלו שרואים בכל מקום ואי אפשר לפספס, התשובה שלי תהיה פשוטה: עננים, פרחים ובננות. הרוחות השונות שמגיעות מצפון יוצרות מצב ייחודי ובמרבית ימות השנה ישנו ענן גדול שתקוע בגובה של 600-1800 מ'. המצב הזה יוצר שינויי אקלים קיצוניים ולעיתים בנסיעה של 10 דקות, הטמפ' יכולה לצנוח ברגע ב- 10 מעלות כי נכנסתם לתוך הענן או שמזג האוויר משתנה לפתע מיום סגרירי וגשום ליום שטוף שמש רק כי עליתם מעל לגובה העננים.
הפרחים בטנריף הם קטע מדהים. הם פשוט נמצאים בכל מקום במגוון וכמויות עצומות. הנסיעה לאורך האי הופכת לחוויה של ממש כי הכל מסביב פורח ובכל אזור יש פרחים שונים שמתאימים לסוג האקלים במקום. לא הייתי בשום מקום אחר בעולם עם כאלו כמויות של פרחים שגדלים באופן טבעי כמו שיש בטנריף. ולגבי הבננות, טנריף מייצאת בננות לכל אירופה וכל האי מכוסה במטעי בננות שנבנו על גבי טרסות בין ההרים. כל הדברים הללו ביחד (בשילוב עם הנופים המרהיבים) הופכים את חוויית הנסיעה בתוך האי לחלק מהנה ובלתי נפרד מהטיול.
אחרי שגילינו את אמריקה
עבור כריסטופר קולומבוס היו האיים הקנריים התחנה האחרונה בה הוא עצר לפני שהפליג למסע שבמהלכו גילה את אמריקה (הוא לא עצר בטנריף שנחשב בזמנו לאי לא יציב מבחינה וולקנית, אלא באי השכן לה גומרה). אחרי הגילוי המרעיש הפכה טנריף לצומת המסחר המרכזית בין דרום אמריקה ואירופה, כשהתרבות והארכיטקטורה המקומית הן תוצאה של שילוב רעיונות וסגנונות שהגיעו ממספר מדינות באירופה כמו גם מהתרבות הלטינית ומיעדים שונים במרכז ודרום אמריקה.
בעבור חלק מהמטיילים, לה לגונה (עיר הבירה הישנה של טנריף שהוחלפה בסנטה קרוז, עיר הבירה הנוכחית) תזכיר ניחוחות מוכרים שכן ישנם לא מעט ערים במרכז ודרום אמריקה שהועתקו במדויק או קיבלו השראה מהארכיטקטורה של לה לגונה (שתי ערים שהועתקו כמעט במדויק הן אנטיגואה בגואטמלה וסן קריסטובל במקסיקו). לה לגונה מציעה אווירה ססגונית ואותנטית עם שלל בתי קפה, מסעדות, חנויות קטנות של המקומיים לצד חנויות מותגי אופנה מהמובילים בעולם והיא אולי העיר היפה והמיוחדת ביותר בטנריף. מי שמתחבר לסגנון הקולוניאלי, יוכל למצוא בצד הצפוני של טנריף עוד מספר עיירות וכפרים קטנים יותר הבנויים באותו סגנון על צלעות ההרים.
הפארק הלאומי אל טיידה
במרכז האי טנריף שוכן הפארק הלאומי אל טיידה. הפארק שמכסה חלק גדול מהאי נוסד בשנת 1954 והוא כיום אתר מורשת של אונסק"ו. במרכז הפארק ישנו מכתש עצום ברדיוס של 48 ק"מ המכיל מספר גדול של הרי געש. הר הגעש אל טיידה (שעל שמו נקרא הפארק) הוא הר געש פעיל אך רדום שהתפרץ בפעם האחרונה לפני יותר ממאה שנים (בשנת 1909) ומאז נמצא במעקב רציף. ההר המתנשא לגובה של 3,718 מ' הוא ההר הגבוה בספרד והר הגעש השלישי בגובהו בעולם (אם מחשבים את הגובה מבסיס ההר השקוע עמוק בתוך הים).
את הטיול בפארק עושים עם רכב, הכניסה אליו חופשית והוא פתוח כל הזמן כולל בשעות הלילה (למרות שלינת קמפינג בפארק אסורה). יש הרבה נקודות תצפית בדרך והנופים מרהיבים. חובבי ההליכה יוכלו לבחור בין 38 מסלולים המצויים בשטח הפארק ומציעים רמות קושי ואורכים משתנים, אורכי המסלולים נעים בין שעה למסלול הקצר ביותר ועד 9 שעות למסלול קשה במיוחד שכולל טיפוס להר הגעש אל טיידה. המסלול דורש רישום וארגון מראש.
הרשמו מראש אל פסגת הר הגעש
בפארק יש רכבל (בתשלום) המאפשר להגיע לנקודה בגובה הנמוך ב- 200 מטרים מפסגת הר הגעש אל טיידה. בנקודת העצירה של הרכבל ישנם שני מסלולי הליכה קצרים שלמעשה מקיפים את ההר משני הצדדים ומאפשרים תצפית של 360 מעלות על כל האזור. קיימת גם אפשרות לטפס לפסגת ההר, אך הטיפוס מוגבל ל- 200 איש לכל היותר ביום ודורש רישום מוקדם באתר האינטרנט הרשמי של הפארק (ולרוב, המקומות מלאים חודש קדימה ויותר). הטיפוס לפסגה לא קשה במיוחד ומומלץ מאוד שכן הנוף שנשקף מלמעלה הוא לא פחות מעוצר נשימה.
ברחבי הפארק ניתן למצוא מספר צמחים שהם יחודיים לחלוטין לטנריף ולא ניתן למצוא אותם בשום מקום אחר בעולם. הצמח המפורסם ביותר שמזוהה עם הפארק הוא אותו קקטוס בצורת קונוס עם פריחה ורודה (מכונה Echium Wildpretii) שמגיע לגובה של 3 מטרים ונמצא בריכוז גבוה במספר אזורים ברחבי הפארק. אל הפארק ניתן להגיע כמעט מכל נקודה באי והוא מהווה למעשה נתיב נסיעה חלופי להרבה מאוד דרכים בטנריף. אם יש לכם את הזמן, מומלץ לפחות בחלק מהנסיעות לבחור בדרך האיטית העוברת דרך הפארק על פני הכבישים המהירים וליהנות מהנופים של אל טיידה בכל נסיעה מחדש.
יער הגשם אנגה
הקצה הצפון מזרחי של האי מכוסה כולו ביער גשם המכונה אנגה. זהו אחד מיערות הגשם הקטנים ביותר בעולם (שטח כולל של 144 קמ"ר) אך מדובר ביער גשם לכל דבר עם מערכת אקלים עצמאית ושונה מכל מה שנמצא מסביב. הפארק נמצא אמנם במרחק נסיעה קצר מעיר הבירה סנטה קרוז ומהעיר לה לגונה, אבל מיד כשמתקרבים אליו משתנה האווירה באופן דרמטי, הטמפרטורה צונחת והיער מקיף את ההרים.
את הטיול ביער הגשם עושים בנסיעה איטית דרך הכבישים הצרים שמתעקלים בין ההרים. ישנם מספר מסלולי הליכה (בין חצי שעה לכמה שעות בודדות) שיכניסו אתכם אל תוך היער, כמו גם מספר נקודות תצפית על הדרך. קחו בחשבון מראש כי מזג האוויר בתוך היער עלול להשתנות פתאום ולעבור ממצב של שמש למצב של אובך וגשם ולכן הכינו עצמכם לנסיעה איטית וטיול של יום שלם.
במהלך הביקור שלנו ביער נתקלנו בתופעת טבע נדירה ומופלאה: ענן צמוד לצלע ההר ועומד במקום במשך זמן ממושך. בעבור המטיילים שנקלעו במקרה למקום בזמן ההתרחשות, מדובר במחזה של פעם בחיים שנראה כמו מפל של עננים שלא מפסיק לזרום ונמצא במרחק של 10 מטרים מאתנו. פשוט וואו.
אחרי סיום הטיול באנגה, מומלץ להמשיך לנסוע על הכביש המוביל אל העיירה סן אנדרס ומשם אל עיר הבירה סנטה קרוז. הדרך יורדת מן ההרים הגבוהים אל עבר קו החוף והנוף מתחלף מיער סבוך לנוף מדברי תוך פחות מחצי שעה נסיעה. אם יש לכם את הזמן, מומלץ לבקר ביער הגשם יותר מפעם אחת במהלך הביקור בטנריף ולקוות שתצליחו "לתפוס" את היער במצבים שונים של מזג אוויר.
הדרך אל ההרים והדרך אל סוף העולם
יש בטנריף שתי דרכים שיביאו אתכם למקומות עם הנופים היפים ביותר על האי. מדובר בדרכים עקלקלות ולא פשוטות לנהיגה הדורשות רמת ריכוז מרבית אבל שוות את הזמן והמאמץ. הדרך הראשונה נמצאת בצד הצפון המערבי של האי ומובילה אל כפר קטן העונה לשם מסקה. בעליות אל הכפרים תעברו בכמה מהאזורים הירוקים ביותר על האי ותעצרו בנקודות תצפית מרהיבות שמשקיפות אל הצוקים מעל הים. הכפר עצמו נמצא בעמק מבודד ומזכיר במראהו כפרים במזרח הרחוק לאור העובדה שעל ההרים בנויות טרסות (אם כי לא מדובר בטרסות של אורז). בכפר עצמו אפשר לעשות הפסקה, לאכול במסעדות המקומיות ואפילו לצאת למסלול הליכה של 3 שעות המוביל אל חוף נסתר.
הדרך השנייה יורדת מיער הגשם אנגה אל עיירת דייגים קטנה שנקראת טגננה. זהו האזור המבודד ביותר עם הנופים הכי דרמטיים על האי. ביום שטוף שמש תוכלו לראות את כל קו החוף נפרש לפניכם ואת הצוקים עומדים זה אחר זה כמו במסדר. ביום מעונן תרגישו שהגעתם אל סוף העולם כשים מתנפץ על הסלעים ועננים אפורים מכסים את השמיים. בטגננה ניתן למצוא מספר מסעדות איכותיות ואותנטיות של דגים ומאכלי ים. זהו גם אחד מהמקומות היחידים על האי שמתאים לגלישת גלים.
ים, חופים, דולפינים ולוויתנים
רוב החופים בטנריף הם חופים וולקניים עם חול שחור (או גוון כלשהו של אפור). מרבית החופים החוליים מרוכזים בעיירות הנופש בחלק הדרומי של האי ועמוסים בתיירים. אבל דווקא בצד הצפוני של האי ניתן למצוא את החופים היפים והמיוחדים יותר. החוף הכי מפורסם והכי יפה בטנריף הוא חוף אליו מגיעים דווקא המקומיים והוא עונה לשם לאס טרסיטאס. מדובר ברצועת חוף ארוכה למדי (מעל 1.5 ק"מ) שהחול בה יובא במיוחד ממדבר סהרה. השילוב של החול הזהוב והים הכחול יוצרים יחדיו הרגשה אבסולוטית של חופים במה שעשוי להזכיר לחלק מאיתנו את החופים של סיני.
חוף מיוחד נוסף נמצא בעיירה גרצ'יקו. לא מדובר בחוף חולי אלא בהריסות של טירה עתיקה השקועה בתוך המים. בין הריסות הטירה נבנתה טיילת קטנה שתוחמת את הריסות הטירה לבריכות קטנות בהן ניתן להשתכשך. בעיירה עצמה יש כמה בתי קפה ומסעדות (מומלצת במיוחד המסעדה האיטלקית) וזהו אולי המקום היפה ביותר באי להיות בו בשעת השקיעה.
הסיור המומלץ ביותר שיוצא מטריף הוא סיור במהלכו ניתן לצפות מקרוב בדולפינים ולווייתנים. אזור הים שבין האיים הקנריים לאפריקה מכיל להקות גדולות גם של דולפינים וגם של לווייתנים וניתן לצפות בהם כמעט בכל הפלגה שיוצאת מהחלק המערבי של האי. סיור הדולפינים והלווייתנים יוצא מעיירה בשם לוס גיגנטס והוא נמשך בין שעתיים לארבע שעות בהתאם לסוג הסיור והפעילויות הנוספות הכלולות בו (חלק מהסיורים כוללים ארוחת צהריים ושנורקלינג). באיזה סיור שלא תבחרו, מדובר באחת מהפעילויות המרגשות ביותר על האי ואין הרבה מקומות בעולם בהם ניתן לצפות בבעלי החיים הללו בטבע ובטח לא בכמויות שיש בטנריף.
פארקים מרשימים במיוחד
באי טנריף יש שני פארקים גדולים ומרשימים במיוחד (ועוד כמה פארקים קטנים יותר שמנסים לחקות אותם אבל לא מתקרבים לאותה הרמה). פארק לורו הוא אחד מגני החיות הגדולים והמושקעים ביותר בעולם. הפארק מהווה ביתם של למעלה מ- 350 זנים שונים של תוכים (האוסף הגדול ביותר בעולם) כמו גם של 200 פינגווינים, לווייתנים, דולפינים, כלבי ים, שימפנזות, גורילות, נמרים לבנים ועוד. במהלך היום יש מספר הופעות חיות של בעלי החיים בפארק וניתן גם לקחת סיור VIP שיכניס אתכם אל "מאחורי הקלעים" של המתקנים והתשתיות החדשניות שעליהם מושתת המקום. מדובר בחוויה מרגשת ליום שלם שמתאימה ומומלצת לכל המשפחה.
פארק נוסף וחדש יחסית נקרא פארק סיאם וזהו למעשה פארק מים חדשני. מדובר באחד מפארקי המים החדישים והמשוכללים ביותר בעולם עם מתקנים ייחודיים שכל אחד מהם מספק חווית אנדרנלין סוחפת. בפארק הוקם גם חוף גלים מלאכותי שמאפשר למי שפחות מתחבר למתקנים המהירים ליהנות מהשהות במקום. בשטחי הפארק ישנם מספר מסעדות כמו גם לוקרים לשמירה על הציוד האישי. שימו לב שניתן לקנות כרטיס משולב לשני הפארקים ובכך לחסוך בעלויות הכניסה.
איך לתכנן את הטיול בטנריף
ברוב ימות השנה אין טיסות ישירות לטנריף וצריך לעבור דרך אחת מערי אירופה כגון טיסות לפריז או לאמסטרדם. בחודשי הקיץ יש לעיתים טיסות שכר ישירות בתאריכים נבחרים שלרוב משולבים עם חבילת נופש. באי ישנם שני שדות תעופה (בדרום וצפון) ואם אתם שוכרים רכב זה לא באמת משנה באיזה מהם תנחתו כי מרחק הנסיעה בינם הוא 45 דקות. אם אתם לא מטיילים עם רכב אז כדאי לבחור את שדה התעופה שנמצא קרוב למלון שלכם כי אחרת תשלמו סכומי כסף משמעותיים על הנסיעות. כדאי אגב, להזמין טיסות ורכב שכור כמה שיותר זמן מראש (ואני מדבר על חודשים מראש) בכדי ליהנות ממחירים זולים במיוחד.
בטנריף ניתן לטייל כל השנה מבחינת מזג האוויר, אך מומלץ שלא להגיע בחודשים יולי-אוגוסט כיוון שמדובר בשיא העונה. האי בתקופה זו עמוס בתיירים והמחירים בשמיים. בחודש פברואר מתקיים בטנריף קרנבל מקביל לזה המתקיים בברזיל (ונחשב לקרנבל הגדול ביותר באירופה) וזהו זמן מצוין להגיע למי שמתחבר לז'אנר. מי שיגיע בתחילת החורף (ינואר-פברואר) יזכה לצפות בהר הגעש אל טיידה כשהוא כולו מושלג. שאר חודשי השנה הם חודשים רגועים יותר והם הזמן המומלץ ביותר לטיול הן מבחינת מזג האוויר והן מבחינת כמות התיירים והמחירים שחוזרים להיות שפויים.
לגבי לינה, ניתן לבחור בעיירות הנופש בצד הדרומי אם אתם מגיעים לנופש ו/או מגיעים עם ילדים קטנים שצריך לדאוג להם לפעילות במהלך היום. בצפון ניתן לישון בעיר הבירה סנטה קרוז (מתאימה בעיקר למי שאוהב ערים גדולות ומחפש את הקניות וחיי הלילה) או בעיר הבירה הישנה לה לגוונה (מתאימה למי שמתחבר לסגנון הקולוניאלי ואוהב היסטוריה וארכיטקטורה). בצד המערבי ניתן לישון בעיירה לוס גיגנטס שהיא מבודדת ושלווה יותר מהעיירות השוקקות בדרום. מי שירצה לישון במקום יותר אותנטי יוכל לבחור בעיירות הבנויות על ההרים בצפון (המומלצות הן איקוד דה לוס וינוס ופורטו אורסולה) שם ניתן להתעורר בכל בוקר עם נוף משגע של ההרים והים.
ולמי שעדיין לא השתכנע אני אסכם את זה ככה: אם אתם מתכננים חופשה קצרה במחיר שפוי (שבוע - עשרה ימים) לזוג או למשפחה ואתם אוהבים לטייל (אם המטרה היא נופש, החוויה בטנריף לא תהיה שונה בהרבה מיעדים זולים וקרובים יותר לישראל), לא תמצאו יעד מרשים ומגוון יותר מטנריף. במחיר של חופשה באחת מערי אירופה, תגיעו למקום שמרגיש כמו טיול אמיתי במקום רחוק ושונה, כזה משלב בצורה מושלמת בין כל האלמנטים הדרושים לטיול בלתי נשכח.
תמונות נוספות מטנריף