יסודות הצילום – עקרונות החשיפה

שלב בסיסי בהבנת העיקרון בו נוצרת התמונה, היא הבנת המונח חשיפה. חשיפה לאור כמובן.

חשיפת חיישן המצלמה לאור תאפשר את לכידתו של האור לשם יצירת התמונה. האפשרויות והגיוון בחשיפה הן עצומות. בין אם אנו מאפשרים למצלמה לחשוף באופן אוטומטי, חצי אוטומטי ובין אם אנו קובעים את החשיפה באופן ידני. אך בכל המצבים המשתנים הקובעים את טיב החשיפה הם זהים.

אך לפני שנכיר את המשתנים, וכיצד אנו יכולים לשלוט עליהם, בואו ונגדיר את המונח: חשיפה מאוזנת.
חשיפה מאוזנת היא חשיפה שבה בהירויות התמונה המצולמת נאמנות ככל שניתן לבהירויות הסצנה במציאות. שימו לב, שמדובר בבהירויות בלבד – כהים ובהירים, בשלב זה לא ניכנס עדיין לעניין הגוונים והצבע.

תמונה 1 – חשיפה מאוזנת במרכז. חשיפת יתר למעלה וחשיפת חסר למטה: 
 

וכעת, למשתנים עצמם: ארבעה משתנים עיקריים יקבעו את בהירות חשיפת הצילום שלנו:

בראש ובראשונה, רמת האור החוזר מהנושא המצולם. ברור שאם נכניס את המצלמה לחלל חשוך לחלוטין, כזה שאפילו פוטון בודד של אור לא יחדור אליו, לא נצליח לקבל בהירות כלשהיא בצילום...


הצמצם

הצמצם הוא חלק בעדשת המצלמה המאפשר את וויסות האור העובר דרכה. הצמצם בנוי כסגר עלים ושינויים בגודלו (במפתח שלו) מאפשרים לצלם לווסת את רמת האור. הצמצם דומה בעקרון פעולתו לאישון העין שלנו. ניתן להרחיבו בתנאי תאורה חלשים או לצמצמו בתנאי תאורה חזקים. באופן זה, של שינוי הגודל, נוכל לקבוע כמה אור יחדור מבעד לעדשה. צמצם העדשה ניתן לשליטה מגוף המצלמה בד"כ. סיבוב אחת מגלגלות המצלמה או לחיצה על חיצי הניווט במצלמות מסוימות, יאפשרו לנו לקבוע ולשלוט בגודלו.


הצמצם מסומן באות האנגלית F וערכו המספרי קובע את מידת פתיחתו. ככל שמספר הצמצם קטן יותר, כך פתח הצמצם גדול יותר ולהיפך.
לתחנת הצמצם נהוג לקרוא STOP. המעבר מתחנה לתחנה, פירושו פי שניים יותר אור או פי שניים פחות אור, תלוי לאיזה כיוון נעים.

להלן דוגמה למספר ערכי צמצם אפשריים: 2.8 , 4 , 5.6 , 8 , 11

המעבר מצמצם 5.6 לצמצם 8 – פי שניים אור פחות – המשמעות היא: סגירת צמצם
המעבר מצמצם 5.6 לצמצם 4 – פי שניים אור יותר – המשמעות היא פתיחת צמצם

שימו לב, ששינויים כאלה בוויסות כמות האור הם שינויים משמעותיים וחדים, על כן, בכל העדשות ניתן לבצע שינויים עדינים יותר. למשל, המעבר מצמם 5.6 לצמצם 8, יעשה דרך 2 ערכי ביניים שמשמעותם וויסות האור בשלישי STOP: 6.3, 7.1 ורק אז 8. באופן זה נוכל לווסת את האור באופן מדויק יותר ולא בקפיצות גדולות.


תמונה 2 - הצמצם:

 

זמן החשיפה

על מנת שהאור העובר דרך פתח הצמצם שבעדשה יפיק את התמונה, עליו להגיע אל חיישן המצלמה. משך הזמן בו יגיע האור אל החיישן נקבע על ידי מנגנון התריס. התריס הוא סגר מכני בגוף המצלמה. סגר זה יכול להיפתח לפרקי זמן שונים וזמן פתיחתו יאפשר, גם הוא, את וויסות החשיפה.
ברור שזמן פתיחה ארוך, יאפשר מעבר אור רב יותר לחיישן ולהיפך.

זמני הפתיחה של התריס נמדדים בחלקי שניות עד שניות.
להלן ערכי מהירות תריס אפשריים בשניות: 1/500 , 1/250 , 1/125 , 1/60 , 1/30 ....1", 2" , 4" , 8" ...
(הערכים המסומנים בגרשיים מציינים שניות שלמות)

ככל שמשך הזמן ארוך יותר, כך נצטרך לשמור על יציבות רבה יותר של המצלמה בכדי להימנע מתזוזות וטשטוש. לעומת זאת, בפרקי זמן קצרים מאוד נוכל "להקפיא" אובייקט שנמצא בתנועה. עוד נקודה למחשבה – בהנחה ועלינו לצלם באחיזה מהיד, נשאף שמהירות התריס לא תהיה איטית מ 1/60 שניות, שהיא מהירות הסף לצילום מהיד בממוצע אצל רובנו. 

כאמור, ערכי זמן החשיפה מצוינים בחלקי שניות עד שניות שלמות, וגם כאן, המעבר מזמן חשיפה של 1/250 ש' ל 1/125 ש' מציין פי שניים אור יותר (זמן חשיפה ארוך פי שניים) ולהיפך, המעבר מ 1/250 ש' ל 1/500 ש' מציין פי שניים אור פחות. כמו בוויסות ערכי הצמצם, גם את זמן החשיפה ניתן לווסת בשלישים. המעבר מ 1/250 ש' ל 1/500 ש' לא יתבצע בקפיצה אחת, אלא דרך ערכי ביניים: 1/320 ש' , 1/400 ש' ורק אז 1/500 ש'.


תמונה 3 – בזמן חשיפה קצר (בצילום זה 1/1250 ש') ניתן להקפיא תנועה:

 

תמונה 4 – זמן חשיפה ארוך למריחת תנועת הגלים. 1.5 שניות (מצולם ע"ג חצובה):

 

רגישות / ISO

חיישן המצלמה הוא רכיב אלקטרוני הרגיש לאור. נפילת אור על החיישן תפיק אות חשמלי שעל פיו תיקבע בהירות התמונה. ולכן, ממש כמו במערכות שמע, בהן ניתן לווסת את עוצמת השמע על ידי וויסות העוצמה/ווליום, כך ניתן גם לשלוט על רגישות החיישן באמצעות שינויי רגישות או כפי שערך זה מסומן במצלמות – על ידי ערך ה ISO. שינויי הרגישות המצלמה לא מאפשרים מעבר אור רב יותר או מועט יותר, אלא מגבירים את רגישות החיישן לרמת אור נתונה שעברה דרך הצמצם במשך זמן פתיחתו של התריס.

להלן ערכי ISO אפשריים: 100 , 200 , 400 , 800 , 1600 , 3200 , 6400 ועוד...

ככל שערך הרגישות גבוה יותר, כך מוגברת רגישות החיישן לאור. גם כאן, ISO=200 מתאר מצב בו רגיש החיישן פי שתיים לאור בהשוואה ל ISO=100. בדרך כלל נשאף לצילם בערך ה ISO הנמוך ביותר האפשרי, מכיוון שהגברת הרגישות לערכים גבוהים מתבטאת בגרעון ורעש דיגיטאלי בתמונה. רעש זה, מחבל בחלקות התמונה ופוגם במידה מסוימת בפרטים ובחדות.


תמונה 5 – רעש דיגיטאלי חזק בצילום התחתון בשל שימוש ב ISO גבוה במיוחד:

 

חשיפה מאוזנת ומד האור

כעת, כשאנחנו מכירים את הפרמטרים המשפיעים על החשיפה, נוכל להיעזר במד האור שבמצלמה על מנת לקבל חיווי על טיב החשיפה. מד האור הוא רכיב במצלמה המוצג בדרך כלל כסקאלה בעלת ערכים ומתגים. ניתן לראותו על המסך האחורי או בעינית (במצלמות מסוימות הוא מופיע בשני המקומות). בסקאלה זו מצוינים ערכי החשיפה המתקבלים בהתאם לרמת האור החוזר מהנושא ובהתאם לערכי הצמצם, מהירות התריס והרגישות שקבענו במצלמה. הערכים במד האור מצוינים בערכי פלוס ומינוס, כאשר החשיפה המאוזנת מוצגת באופן כזה בו מד האור מראה – אפס.

כאשר הערך במד האור שלילי – מדובר בחשיפת חסר – התמונה עלולה להתקבל כהה מידי.
כאשר הערך במד האור חיובי – מדובר בחשיפת יתר – התמונה עלולה להתקבל בהירה מידי.

תמונה 6 – מד האור:

 

על מנת להשפיע על החיווי של מד האור, נוכל לשנות את ערכי הצמצם, מהירות התריס וה ISO ובכך להגיע לחשיפה הרצויה. בין ערכים אלו מתקיימים יחסי גומלין הדוקים. שינוי ערך אחד, ישנה, כמובן, את רמת החשיפה. אולם במקביל נוכל לשנות מספר ערכים (בכיוונים מנוגדים) על מנת לשפר את אופן הצילום.

לדוגמה: נניח ואנו נמצאים במקום חשוך יחסית, מקום בו לא ניתן להפעיל פלאש או לא ניתן להעמיד את המצלמה על חצובה ואנו מעוניינים לצלם באחיזה מהיד. זוכרים? באחיזה מהיד נשאף שזמן החשיפה יהיה לפחות 1/60 ש' (או סביב ערך זה). במידה ופתיחת הצמצם עדיין לא מאפשרת חשיפה מאוזנת במהירות התריס הרצויה, אנו יכולים להעלות את ערך ה ISO בהדרגה עד לרמה בו נוכל לצלם בזמן החשיפה הרצוי.

 
**  במאמרים הבאים: תוכניות עבודה – צילום באופן אוטומטי, חצי אוטומטי וידני. 
                              האם תמיד נרצה חשיפה מאוזנת? – על חשיפות יתר וחסר.
                              איזון לבן והשפעה על הצבע  - התמונה היא לא רק בשחור ולבן...

בהצלחה!

כל הזכויות על הטקסט והתמונות שייכות לאלון קירה
אלון קירה ביה"ס לצילום